מהו שיח בין מגזרי

מושג

מהו שיח בין מגזרי

לוגו הארגון


תקציר

שיח בין-מגזרי (בין ממשלה, חברה אזרחית ומגזר עסקי) נובע מנקודת הנחה כי בעיות ציבוריות רבות מתאפיינות במורכבות בין-מגזרית. השיח מתאפיין במאמץ משותף של גורמים משלושת המגזרים לצורך הגדרת הבעיות, גיבוש פתרונות ויישומם.

הרקע לצמיחתם של תהליכי שיח ושיתוף פעולה בין-מגזריים
תרשים בעלי תפקידים.jpg

תהליכי שיח ושיתוף פעולה בין-מגזריים החלו לצמוח בחברה המודרנית באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת, וצמיחתם הואצה באופן משמעותי מאז תחילת שנות ה-2000. תהליכים אלה הופיעו על רקע הכרה הולכת וגוברת כי בעיות ציבוריות רבות מתאפיינות במורכבות המחייבת עבודה משותפת של גורמים משלושת המגזרים לצורך הגדרת הבעיות, גיבוש פתרונות ויישומם (Carlson, 2007; Heifetz, 1994), וכן על רקע המעבר מ-Government ל-New Governance. 

בין הסיבות לצמיחתם של תהליכים אלה ניתן לציין גם את טיפוחה של תפיסת הדמוקרטיה הדיונית והשטחת מבנים היררכיים לתפיסה מורכבת של קבלת החלטות בשיתוף עם הגורמים או השחקנים השונים במערכת, הלוקחים חלק משמעותי מבעבר בהנהגת שינויים (Fishkin, 2009; Nabatchi, Gastil, Weiksner, & Leighninger, 2012).

חשוב לציין כי תהליכי שיח אינם חדשים ויש עדויות לתהליכים כאלה שהתקיימו כבר לפני מאות שנים, כמו בדוגמה הקלאסית של הדמוקרטיה באתונה. הספרות כיום מתייחסת לתנאים הייחודיים המתקיימים במערכות הפנים-מגזריות והבין-מגזריות בשני העשורים האחרונים. התחום נחקר בכמה דיסציפלינות אקדמיות, ביניהן מדיניות ציבורית, ניהול ציבורי, תכנון, יישוב סכסוכים ותקשורת.

בעיות ציבוריות הדורשות שיתוף פעולה בין-ארגוני ובין-מגזרי מתאפיינות בהיבטים שלהלן או בחלקם: ריבוי בעלי עניין ונושאים, היעדר הסכמה על הגדרת בעיות, אי-הסכמה או עמימות ביחס לפתרונות ומורכבות טכנית או מדעית (Carlson, 2007). בעיות אלה נוטות שלא "להתחשב" בגבולות בין משרדי ממשלה ורשויות שונות ובדרך כלל נמצאות בתחום האחריות של כמה גורמים, ממשלתיים ואף לא ממשלתיים, ולכן לרוב אין גורם אחד שיכול להחליט וליישם פתרונות בעניינן באופן בלעדי. 

הרצון לשתף בעלי עניין יכול לנבוע גם מחוסר במידע, ביכולות או במשאבים, וכן מלגיטימיות מוגבלת של בעלי הסמכות בנוגע להחלטות או ליישום מדיניות (Fung, 2006). תהליכי שיתוף בעלי עניין רלוונטיים מאוד גם במקרים של "מרחבי מדיניות צפופים" שבהם פועלים ארגונים רבים בעלי מטרות משותפות ואף חופפות. במקרים כאלה נולדות יוזמות שמטרתן הגברת התיאום ושיתוף הפעולה לצורך התייעלות וחיסכון במשאבים (O’Toole, 1997).

טווח התהליכים לשיתוף בעלי עניין ולשיתוף ציבור

טווח התהליכים השונים לשיתוף בעלי עניין ולשיתוף ציבור מתואר לעתים קרובות בעזרת צירים.  אחד הצירים המקובלים המצוי בשימוש נרחב הוא ציר ה-IAP2, אשר פותח על ידי ההתאחדות הבין-לאומית לשיתוף ציבור (International Association for Public Participation).  הציר מציג את נקודת המבט של בעל הסמכות, היוזם או מכנס את התהליך, והנקודות שעליו מייצגות את טווח ה"הבטחות" שהוא עשוי להבטיח למשתתפי התהליך בדבר האופן שבו תוצרי התהליך יובאו בחשבון בתהליך קבלת ההחלטות הפורמלי.

אחת ממשימותיו הראשונות של מנחה התהליך היא לסייע ליוזמי המהלך ולמכנסיו להגדיר מהו מרחב השיח ומהן מטרותיו, דהיינו לקבוע את המיקום של התהליך על ציר ה-IAP2 על מנת שתיאום הציפיות מול המשתתפים יהיה מדויק. זוהי אחת המשימות החשובות ביותר בשלב ההכנה של התהליך, כיוון שאי-בהירות לגבי המטרות ותיאום ציפיות לקוי הם מהגורמים המרכזיים לאכזבה מתהליכי שיתוף ואף לכישלונם.

במקרים רבים תהליך שיתוף של בעלי עניין יכלול תהליכי משנה שנמצאים במקומות שונים על ציר ה-IAP2. הדבר נובע בדרך כלל מהצורך לקיים קשר עם ציבור רחב יותר מקבוצת הליבה של נציגי בעלי העניין, לצורך החלפת מידע, היוועצות, קבלת לגיטימציה ועוד.
IAP2.png
למאמר המלא: סקירה בינלאומית - תהליכי שיח ושיתוף פעולה בין מגזריים, לחצו כאן
פרטים נוספים

סקירה בין-לאומית - תהליכי שיח ושיתוף פעולה בין-מגזרי.pdf

קרדיט

כתיבה: עו"ד ענת קבילי, ד"ר רן קוטנר. צוות מקצועי: אברהם אסבן, מירי יעקובי הורוביץ, מור שחם