מתודות של שיח בין מגזרי

כתיבה: עו"ד ענת קבילי, ד"ר רן קוטנר

Round Table Conference.jpg

להלן 19 דוגמאות להליכים, למתודות ולכלים לניהול שיח בין-מגזרי ולשיתוף ציבור. בבואו של מנחה התהליך ליצוק כלי או מתודה חשוב כי יעצבם בהתאם לצרכים הייחודיים להקשר, שכן הכלים אינם בבחינת "מתכון" אשר יחול באופן זהה בכל מקרה. לפיכך, עבודת ההערכה והמיפוי היא חלק חיוני מעיצוב תהליך השיח ויש לראות במפורט להלן חומרי גלם שמהם אפשר לעצב את התהליך המתאים ביותר להקשר הפרטני. כמו כן, מההליכים, מהכלים ומהמתודות המפורטים אפשר לדלות רעיונות וטכניקות לעבודה פנים-תהליכית ולאלמנטים שאפשר לשזור בשלבים שונים בתהליך רחב.

לסקירה מלאה בקובץ PDF לחצו כאן

  1. בניית הסכמות (Consensus Building): הליך שבו מכונסים כל בעלי העניין, באמצעות נציגים, על מנת להגיע להסכמה שתשרת את מרב האינטרסים של כולם בנושאים הנדונים. הליך בניית הסכמות מתבסס על עקרונות הגישור והמשא ומתן המשתף (Integrative Negotiation), ומטרתו לסייע לשותפים בהליך להגיע לפתרונות אשר יקדמו אותם למקום טוב יותר מאשר המקום שאליו היו מגיעים לו פעלו לקדם את האינטרסים שלהם ללא שיתוף פעולה עם בעלי העניין האחרים. השאיפה היא להגיע לקונצנזוס ולא להכריע בהצבעת רוב. זהו ההליך המרכזי שבו נעשה שימוש בנקודת "שיתוף הפעולה" (collaboration) בציר ה-IAP2.
  2. wikicon world cafe
    קבלת תקנות בדרך של משא ומתן ("Regulatory Negotiations, "Reg Neg): הליך שבו בעל הסמכות מכנס נציגים של כל בעלי העניין הרלוונטיים על מנת לנהל משא ומתן ולהגיע להסכמה (קונצנזוס) לגבי נוסח של טיוטת תקנות. ההליך מתבצע טרם הבאת טיוטת התקנות להערות הציבור במסגרת הליך החקיקה הרגיל. מבחינה תהליכית מדובר בהליך בניית הסכמות (Consensus Building) שהתוצר שלו הוא נוסח מוסכם של טיוטת תקנות.
  3. שרט (Charrette): מתודה לתכנון באמצעות שיתוף פעולה ובניית הסכמות המשלבת תשומות מכל בעלי העניין. "צוות שרט", המורכב ממומחים, מקבל תשומות מבעלי עניין בדרך של היזון חוזר מתמשך (Feedback Loop) במטרה לגבש וללטש תכנית (כגון תכנית פיתוח) תוך הגעה לקונצנזוס עם כל בעלי העניין.
  4. חיפוש עתיד (Future Search): כלי תכנון המאפשר לקבוצות גדולות, המורכבות ממגוון משתתפים, לתת תוקף למשימה משותפת, לקבל אחריות ביחס לפעולות הנדרשות ולפתח מחויבות ליישומן. הכלי מתאים במיוחד למצבי אי-ודאות המשתנים במהירות שבהם חשוב שכל הגורמים הרלוונטיים יהיו מעודכנים ב"תמונה הרחבה" על מנת שיוכלו לנהוג באחריות. הכלי משלב בין עבודה בקבוצות קטנות לבין שיח במליאה, ומתאים לקהילות ולארגונים כאחד.
  5. דיאלוג מוחזק (Sustained Dialogue): מתודה לבנייה של מערכות יחסים חיוניות לעשייה דמוקרטית, פוליטית וכלכלית. דיאלוג מוחזק אינו סדנה לפתרון בעיות אלא אינטראקציה מוחזקת שמטרתה התמרה של יחסים בין אנשים החברים בקבוצות שביניהן יש קונפליקטים עמוקים. המטרה היא לסייע להם להתמודד באופן אפקטיבי עם בעיות מעשיות.
  6. הנכחת ההווה (Presencing): תהליך שמטרתו להביא בעלי עניין לתהליך דיאלוגי הנוגע בשינוי תוך יצירת תובנות קולקטיביות של הקבוצה, מחויבות הדדית ומסוגלות משותפת להניע שינויים. הנחת המוצא היא שכל בעל עניין בנפרד לא יוכל להניע שינויים. בתהליך משתתפים בין 25 ל-35 משתתפים המהווים מיקרוקוסמוס של המערכת, בעלי מסוגלות והשפעה להניע שינויים, המשקפים את ריבוי הקולות ומחויבים ונכונים לעבור תהליך שינוי בעצמם.
    Table.pdf

כלים ומתודות לשיתוף ציבור, החלפת מידע וידע והיוועצות

  1. מועצת אזרחים (Citizens Council): שם כללי לכמה תהליכים דומים המופיעים בספרות, המתארים עירוב קבוצה אקראית של אזרחים כדי לבחון דרך דליברציה ודיאלוג מה הציבור חושב על נושא מסוים, ומה באמת היה רוצה שייעשה בעניינו לו הייתה לו אפשרות לחשוב עליו ולדון בו לעומק.
  2. 1st Century Town Meeting: כלי המאפשר לציבור הרחב לתת למנהיגים ולמקבלי החלטות משוב ישיר ומהותי לגבי נושאי מדיניות. במפגש בן יום אחד, שבו משתתפים מאות ואלפי אזרחים בו זמנית, נעשה שימוש בטכנולוגיה חדשנית המאפשרת לסכם את התשומות של המשתתפים באופן אפקטיבי ומהיר.
  3. דיאלוג דליברטיבי (Deliberative Dialogue): שם כללי לכמה מתודות שמטרתן לספק לאזרחים פורום המאפשר להם להתדיין בצורה עמוקה ומושכלת ולנהל דיאלוג בנושא ציבורי מורכב. דיאלוג דליברטיבי לא נועד לפתור בעיה אלא להבין את מורכבותה ולשקול אופנים שונים לפעולה בעניינה. לקראת הדיון מופק מדריך נושא (Issue Guide) אשר סוקר בדרך כלל שלוש גישות להתמודדות עם הנושא, אשר יידונו בתהליך השיח.
  4. סקר דליברטיבי (Deliberative Polling): הליך המשלב בין שיח בקבוצות קטנות ובין דגימה סטטיסטית של האוכלוסייה על מנת לייעץ לקובעי מדיניות בנושאי מדיניות ציבורית. בתחילת ההליך נערך סקר בקרב מדגם אקראי של האוכלוסייה, ולאחר הסקר מוזמנים חלק מהמשתתפים (המייצגים את האוכלוסייה) להתכנס ולדון בנושאים לאחר לימוד וקריאה של חומרי רקע מאוזנים. במהלך ההליך המשתתפים מתדיינים עם מומחים ומנהיגים ובסופו נערך סקר נוסף שמטרתו לזהות מה היו עמדות הציבור לו היה מיודע לגבי הנושאים שבדיון.
  5. ועידת הסכמות (Consenus Conference): הליך אשר פותח בדנמרק שמטרתו לערב אזרחים מרקעים שונים בדיון בנושאי מדיניות בעלי אופי מדעי או טכני. לוועידה יש שני שלבים: בשלב הראשון מתקיימות פגישות של קבוצת האזרחים עם מומחים על מנת ללמוד את הנושאים, לדון בהם ולעבוד יחד על מנת להגיע לקונצנזוס. בשלב השני מכונסים מומחים, אנשי תקשורת והציבור לוועידה בת 2–4 ימים שבה מוצגות המסקנות והתובנות מהשלב הראשון.
  6. שיתוף בתקצוב (Participatory Budgeting): הליך שבמסגרתו חברי קהילה מחליטים ישירות ובאופן המייצג את כלל האוכלוסייה מהו סדר העדיפויות שלהם ואיזה שימוש יש לעשות בחלק מהתקציב הציבורי. ההליך פותח לראשונה בברזיל בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת ונוסה לראשונה בשנת 1989. עד היום נערכו הליכי שיתוף בתקצוב ביותר מ-1,500 מקומות בעולם.
  7. קבוצות מיקוד (Focus Groups): קבוצות מיקוד יכולות להתאים בתהליכי שיח בין-מגזרי בעיקר בשלושה הקשרים: בשלב תכנון התהליך, כהיוועצות העומדת בפני עצמה או כהיוועצות המתרחשת במסגרת תהליך רחב יותר. קבוצות מיקוד מאפשרות שיח מעמיק יותר מסקרים וניתן לבחון במסגרתן את הסיבות שביסודם של עמדות, צרכים ותפיסות.

מתודות נוספות לשימוש בתהליכי שיח בין-מגזריים

  1. חקר מיטיב (Appreciative Inquiry): מתודה לשינוי המעודדת את בעלי העניין לבחון את "הטוב ביותר של העבר ושל ההווה" בארגונים ובקהילות שלהם. כלי מרכזי במסגרת חקר מיטיב הוא שאילת שאלות המחזקות את היכולת של המערכת להבין, לחזות ולהגביר פוטנציאל חיובי. בשנים האחרונות פותח פורמט לשימוש בחקר מיטיב במסגרת מרוכזת של 2–5 ימים הנקראת ועידת חקר מיטיב (Appreciative Inquiry Summit). בוועידת חקר מיטיב מכונסת קבוצה גדולה של אנשים, המונה בין 25 למאות אנשים, ומתנהל בה תהליך דיאלוגי הכולל את כל השלבים של תהליך חקר מיטיב. ועידת חקר מיטיב יכולה לשרת מטרות שונות, כגון שינוי ארגוני, פיתוח קהילתי, תכנון אסטרטגי, גיבוש מדיניות ציבורית, ניהול קונפליקטים או בירור העתיד.
  2. קפה עולמי (World Café): מתודה המאפשרת לאנשים להשתתף בשיחות באווירת בית קפה בקבוצות קטנות (4–6 אנשים בכל אחת) ובכמה סבבים. המשתתפים בקפה עולמי עוברים בין קבוצות, מופרים מרעיונות שעלו בשיחות אחרות ומגלים תובנות חדשות בנוגע לשאלות או לנושאים הנוגעים לחייהם, לעבודתם או לקהילתם. באופן זה שיחות קטנות ואינטימיות מתקשרות זו לזו ומתפתחות זו על גבי זו, והופכות בסופו של דבר למכלול אחד.
  3. מרחב פתוח (Open Space): פרקטיקה של התארגנות עצמית (Self-Organizing Practice) המזמינה את המשתתפים לקחת אחריות על נושאים החשובים להם. בתהליך נוצר "שוק של חקירה" שבו אנשים מציעים נושאים שחשובים להם, עורכים רפלקציה ולומדים זה מזה. זוהי גישה בעלת פוטנציאל ליצור שינוי מערכתי רחב המעוררת לא פעם השראה ליצירתיות ולמנהיגות בקרב המשתתפים.
  4. תכנון תסריט (Scenario Planning): מתודה לבירור תמונות עתיד אפשריות. בתכנון תסריט המשתתפים יוצרים יחד תיאורים מפורטים של האופן שבו לדעתם ייראה העתיד בנוגע לנושא הנתון לדיון. מתוך הכרה בחוסר הוודאות בנוגע לאופני ההתפתחות בעולמנו, תהליך של תכנון תסריט נועד פחות לנבא את העתיד ויותר לאפשר למשתתפים לאתגר את הנחות המוצא שלהם ואת המודלים המנטליים שבעזרתם הם מתמודדים עם חוסר ודאות זה.
  5. טכניקת המעגל (Circle): מתודה הלקוחה מהמסורת האינדיאנית. המעגל אמור להקנות למשתתפים תחושת ביטחון ולייצר השראה תוך כדי תהליך, ללא סדר יום מתוכנן מראש וללא היררכיה ברורה אלא באמצעות מתן תשומת לב מוקפדת למה שעולה ומבקש להיאמר תוך כדי תהליך. המעגל מונהג על ידי כל המשתתפים בו ולא על ידי אדם זה או אחר, וכולם נושאים באחריות לאיכות ההתנסות. עם זאת צריכה להיות התכוונות ברורה בדבר מטרת התהליך ובדבר היעדים שהוא מבקש להשיג.
  6. דיאלוג סביב סיפורים (Story Dialogue): גישה המזמינה את המשתתפים לכתוב ואחר כך לספר את סיפוריהם סביב נושא משמעותי הנתון לדיון. כאשר אדם משתף בסיפורו האחרים מקשיבים בתשומת לב וכותבים לעצמם הערות. בעקבות הסיפור הקבוצה נכנסת לתהליך רפלקציה, שבו כל משתתף מתאר את הדמיון והשוני בין הסיפור שסופר לבין סיפורו שלו. בהמשך מנותח הסיפור באופן דיאלוגי בקבוצה, תוך בירור מה היה הסיפור, מדוע האירועים בו התרחשו כפי שהתרחשו, מהן התובנות מהסיפור ומה הקבוצה הולכת לעשות בעקבות מה ששמעה ולמדה.

לסקירה הבינלאומית המלאה של תהליכי שיח ושיתוף פעולה ביו מגזרי לחצו כאן