חברה אזרחית
תקציר
"המרחב הפעיל שבין האזרח למדינה". החברה האזרחית היא זירה שמאופיינת בארגון, בבחירה חופשית, בעצמאות ובערכים משותפים, ושחקניה פועלים במסגרת הסדר הציבורי.
במרחב זה פועלים הארגונים ללא מטרת רווח ומתנדבים לצד הגורמים המממנים: קרנות פילנתרופיות ויזמים פרטיים המשקיעים מכספם וזמנם לקידום מטרות חברתיות.
במדינות דמוקרטיות מתקדמות נחשבת החברה האזרחית ל"רגל הרביעית של הדמוקרטיה". היא המבדילה בין מיליוני אנשים פסיביים ואדישים, לבין מאות אלפי בני אדם ומאות ארגוני מגזר שלישי שהם פעילים ואכפתיים, שסביבת חייהם חשובה להם והם מקדישים זמן, מרץ ומשאבים בעבודה לשם השפעה ושיפור חיי הכלל. החברה האזרחית מעודדת מחויבות אזרחית שמשמעותה נכונות לפעול ביחד למימוש מטרות קולקטיביות, ובזה תרומתה לערך המוסף של המדינה.
החברה האזרחית מגשרת ומפשרת בין "ציבורים" בעלי גוונים חברתיים-כלכליים ואידיאולוגיים שונים, ומאפשרת להם לחיות בצוותא מתוך כבוד הדדי, ובעיקר העדפת המכנה המשותף והמטרה הזהה לשמה הם פועלים יחד על פני השונה והמפלג.
מרכיב בסיסי בחברה אזרחית פעילה הם ארגוני המגזר השלישי. ריבוי הארגונים והמטרות מבטיח מגוון רחב של פעילויות, אך בסוף היום נקודת המוצא הערכית של ארגונים ללא מטרות רווח אחת היא: שיפור המציאות ותרומה לחברה ולמדינה בהם פעילים. לכן, ארגונים רבים נוטים לפעול יחד ככוח משפיע על מנת לקדם את מטרותיהם.
בשל אופי העבודה, ובדומה למקומות רבים אחרים בעולם, החברה האזרחית בישראל נתמכת מאוד על ידי משאבי המדינה. המגזר השלישי בישראל סובל מחסמים ומעורבות רגולטורית גבוהה של המדינה (חוק העמותות, תקנות מס מיושנות, היעדר תמריצים לפילנתרופיה מקומית ועוד), ולכן תחושת ההשפעה על השלטון ומידת ההשתתפות האזרחית בתהליכי קבלת החלטות בישראל נמוכה מהמקובל במערב.
הגדרה זו נכתבה על ידי דליה מגנט עבור שיתופים על בסיס ספרה של יעל ישי, בין גיוס לפיוס
{