רב תרבותיות
רב-תרבותיות היא גישה אשר מדגישה את השונות התרבותית שקיימת בכל חברה. הגישה במקורה מתמקדת בתרבויות שונות שמצויות בתוך מדינת לאום ומחוץ לה, אולם מיושמת כיום גם בהקשרים ארגוניים, עסקיים ואחרים.
הנחת המוצא היא כי לכל אדם יש מספר ממדי זהות שונים המצויים בכמה הקשרים ומעגלי שייכות ביניהם הוא נע במהלך החיים. הגישה הרב תרבותית שמה במוקד את הקבוצה ויחסיה עם ומול קבוצות אחרות, וחוקרת מאבקי כוח, הקשרים היסטוריים, מבנים, מעמדות וכדומה.
רב תרבותיות יכולה להיבחן מנקודת מבט דמוגרפית המבחינה בין קבוצות שונות, נקודת מבט מבנית, בהיבט של חלוקת כוח בין הקבוצות בחברה ונקודת מבט ערכית ואידיאולוגית של החברה לריבוי התרבויות בה. רב תרבותיות מבוססת על ערכי שוויון וסובלנות, מגנה על זכותם של מיעוטים לדבוק בנורמות ובאורחות חיים ייחודיים, ללא היטעמות כלל בתרבות הרווחת או היטמעות במידה מוגבלת. בניגוד לגישה האתנוצנטרית, גישת הרב תרבותיות אינה בוחנת תרבויות אחרות אל מול תרבות אחרת אלא מבקשת לקבל את השוני כפי שהוא ללא צורך בהשוואה או בעמדה שיפוטית נורמטיבית.
מאחר והחברה הישראלית מורכבת מקבוצות בעלות זהויות רבות ומובחנות, רב תרבותיות הוא מושג רלוונטי במיוחד לגביה. לעיתים קרובות מוזכרת גישת הרב תרבותיות לעומת גישת "כור ההיתוך" ששלטה בשנותיה הראשונות של המדינה, שמטרתה הייתה לטשטש זהויות תרבותיות מארץ מוצאן של העולים לישראל, ולייצר תרבות אחידה שתקפה לכולם, לעיתים גם במחיר אובדן הזהות והסממנים התרבותיים של קבוצות מיעוט.
בעולמות ההשפעה החברתית המשותפת, גישת הרב תרבותיות תופסת מקום בולט לאור החשיבות שיש לרתימת כלל בעלי העניין סביב המהלך המשותף. הצורך לבנות הסכמות בין שחקנים בעלי מאפיינים מגוונים ולוודא כי המאמץ לפתרון הבעיה אכן כולל את מגוון המושפעים, מחייב התייחסות לשוני הקיים ביניהם. לפיכך רב תרבותיות כגישה מחזקת את מודל קולקטיב אימפקט המעודד את הייחודיות של כל שחקן ושחקן. בעזרתה יכולה השותפות בין השחקנים השונים ליישם פרספקטיבה הוליסטית המביאה את מרבית נקודות המבט ובכך מגבירה את הסיכוי לייצר פתרון לבעיה
פריטים קשורים