ayala, מחבר ב-שיתופים ayala, מחבר ב-שיתופים

שנה להפסקת האש בצפון: חוסן הילדים שלנו לא יכול להישען רק על טיפול – צריך איחוד כוחות

בימים אלה מציינים שנה להפסקת האש בצפון, אך עבור רבים מהילדים והנוער שחוו פינוי ממושך, מעברים חוזרים וחיים ארוכים בתוך אי ודאות – השגרה עדיין לא חזרה. דווקא על רקע מתיחות השיא בין ישראל לחיזבאללה, כשאפשרות של הסלמה נוספת מרחפת מעל הצפון והמדינה כולה, ברור יותר מתמיד שהשאלה איננה רק ביטחונית. היא חברתית, חינוכית וקהילתית: איך בונים חוסן לדור הצעיר ברגע שבו הקרקע מתחת לרגליו עדיין רועדת.

מניתוחים ושיחות שערכנו בשטח, עולה תמונה מורכבת: הילדים לא חזרו להיות מי שהיו, וגם המערכות שסביבם לא שבו למבנה שאפיין אותן לפני הפינוי. אצל ילדי היסודי בולטות תופעות של רגרסיה, דרישה מוגברת לקרבה וקשיים בהתארגנות לשגרה. ואצל בני הנוער הפערים אף חדים יותר – טשטוש גבולות בין נורמטיבי לבעייתי, נשירה סמויה, הסתגרות, שימוש בחומרים והתנהגויות שנחשבו בעבר "קצה" והיום הפכו שכיחות. התחושה המרכזית שחזרה מכל כיוון הייתה שהילדים והוריהם רוצים שיראו אותם: לא כבעיה, לא כמסכנים, אלא כמי שמבקשים לייצר לעצמם יציבות חדשה.

בניית מעטפת חוסן לילדים ולנוער מחייבת פעולה משותפת של כל השחקנים הפועלים בשטח – רווחה, חינוך, בריאות, רשויות מקומיות, חברה אזרחית, פילנתרופיה והמגזר העסקי

לצד האתגרים, הפינוי עצמו יצר הזדמנויות שנשמרות גם היום. החשיפה למרחבים עירוניים או קהילתיים אחרים, מפגש עם מגוון אורחות חיים, אחריות שנדרשו לקחת, ותעסוקה זמנית שנוצרה עבורם – כל אלו פתחו לבני נוער רבים הבנה שהם מסוגלים ליותר ממה שחשבו. רבים מהם תיארו את התקופה כמפגש ראשון עם עצמאות, יכולת, וגילוי של חוזקות שלא היו מודעים להן. אך עם החזרה הביתה, הם נתקלים במרחב ציבורי שאינו תמיד מזמין, במסגרות שאינן פועלות באופן רציף, ובפער בין מה שחוו לבין מה שמחכה להם.

הדבר הבולט ביותר הוא עד כמה החוסן הנפשי של הילדים והנוער מושפע מהזירות שמקיפות אותם לאורך היום – הבית, בית הספר, החינוך הבלתי פורמלי, קבוצת החברים והמרחב הציבורי. טיפול רגשי הוא חשוב, אך הוא רק נדבך אחד מתוך מערכת רחבה הרבה יותר. שגרה ברורה, מבוגרים נוכחים, מסגרות פעילות אחר הצהריים, מרחבים ציבוריים זמינים ובטוחים, ויכולת אמיתית לבחור ולהשפיע – אלו המרכיבים שמאפשרים לילדים ולנוער להרגיש מוגנים, נראים ומסוגלים. כשגינה ציבורית עומדת מוזנחת או שמועדון נוער אינו פעיל, המסר שעובר הוא שאין, שהמציאות עוד לא חזרה לסדרה, ולא ברור איך ואם היא תוכל להתייצב בעתיד.. כשמרחבים אלו פועלים באופן קבוע ומונגש, הם נותנים ודאות והופכים למוקדי שייכות, ביטחון ומפגש בין-דורי שמייצר חוסן.

ריטריטים של חוסן ילדינו לנוער בצפון

אולם לצד ההזדמנויות, עולה נקודה קריטית נוספת: המערכות עובדות – אך עובדות לבד. בתי ספר מתמודדים עם עומסים ולחצים, החינוך הבלתי פורמלי נאבק בגיוס ובהכשרה של כוח אדם, שירותי הרווחה מתמודדים עם מחסור במענים מותאמים, והמרחב הציבורי תלוי לעיתים ביוזמות נקודתיות שאינן ממשיכות לאורך זמן. כל גוף עושה כמיטב יכולתו, אך היעדר התיאום והשקעה יוצר פערים שמהם הילדים ובני הנוער נפגעים. זה אינו כשל של גורם כזה או אחר, אלא של מבנה עבודה מפוצל שאינו מותאם למציאות שלאחר שנתיים של משבר.

כאן נדרשת תפיסה אחרת: בניית מעטפת חוסן לילדים ולנוער מחייבת פעולה משותפת של כל השחקנים הפועלים בשטח – רווחה, חינוך, בריאות, רשויות מקומיות, חברה אזרחית, פילנתרופיה והמגזר העסקי. זוהי גישה שקוראת לבנייה שליעוד משותף, מטרות משותפות, נתונים משותפים ועבודה מתואמת לאורך זמן. נדרשת תפיסה שרואה איפה הילד, כל ילד, נמצא בכל שעות היום, את מי הוא פוגש, איזה מסרים הוא מקבל. ילד אינו חווה את חייו דרך חלוקה למערכות. הוא חווה יום. ולכן גם המענים צריכים להיבנות כך – במקצב אחד, בתפיסה אחודה, ברצף שמתחיל בבוקר וממשיך עד הערב.

שנה להפסקת האש היא לא רק ציון זמן; היא תזכורת שלא מספיק להחזיר ילדים הביתה. צריך להחזיר להם את תחושת הבית. כדי שזה יקרה, כל הגורמים הפועלים בצפון חייבים להתלכד לכוח אחד: לבנות מסגרות פעילות מרובות, להפעיל את המרחב הציבורי, לחזק את החינוך הבלתי פורמלי, לייצר מענים זמינים ללא תיוג של בני הנוער, ולהעניק להם תפקיד, משמעות ויכולת אמיתית לבחור ולהשפיע. החוסן של הדור הבא לא נבנה במרחב אחד אלא במפגש בין כולם. רק אם נפעל יחד – ארגונים חברתיים, רשויות מקומיות, מגזר ציבורי, עסקי ופילנתרופיה – נוכל להבטיח שהילדים והמשפחות בצפון לא יישארו מאחור גם בשנה הקרובה.

זה הזמן למהלך לאומי לשיקום החוסן של ילדי ישראל

בימים אלו, בעוד הלחימה בדרום מתחדשת ותחושת חוסר הוודאות קיימת כמעט בכל היבט של חיינו, תושבי הצפון ניצבים בפני אתגרים מורכבים במיוחד – בכל הרבדים של החזרה הביתה. במציאות זו אנו נדרשים לתמוך ולחזק את כל המערכות ביישובים, בקהילות וברשויות כדי לוודא שהצפון יצמח, יתפתח ויהיה מקום שטוב לחיות בו ולגדל בו ילדים.

חיזוק חוסנו של התא המשפחתי הוא אתגר עצום שילווה אותנו בשנים הקרובות – בדגש על חוסנם של הילדים ובני הנוער, אשר חוו בשנה וחצי האחרונות פינוי, מגורים זמניים שמרביתם בבתי מלון, ניתוק מהבית ומהקהילה, אובדן תחושת ביטחון ופגיעה במעגלים הקרובים ביותר.

רבות דובר בשנה וחצי האחרונות על הצורך בשבירת הפרדיגמה הביטחונית והתאמת התפיסות ודרכי הפעולה למציאות החדשה. הדבר נכון לא רק בהיבט הבטחוני: השפעות ה-7 באוקטובר מחייבות את מדינת ישראל לחשב מסלול מחדש גם באופן שבו אנו מגדירים, מתכננים ומיישמים את המענה לצמיחה, מצוינות ותמיכה בילדים ובני נוער בישראל.

חיזוק חוסן התא המשפחתי הוא אתגר עצום שילווה אותנו עוד שנים ביישובי הצפון – בדגש על חוסן הילדים ובני הנוער, שחוו בשנה וחצי האחרונות פינוי, ניתוק מהבית ומהקהילה, אובדן תחושת ביטחון ועוד

רונן גלשטיין

בימים ובשבועות של תחילת המלחמה ראינו את החברה בישראל מתגייסת לספק מענה לצרכים המיידיים שעלו מהשטח. יו"ר הארגונים "שיתופים" ו"ציונות 2000", היזם החברתי רוני דואק, שנבחר לקבל את פרס ישראל למפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, זיהה מייד את הצורך החשוב בשיקום וחיזוק החוסן של דור העתיד של מדינת ישראל.

מאז ה-8 באוקטובר פעלנו לסייע לרשויות בחיזוק החוסן של ילדים ונוער בדרום ובצפון, יחד עם שותפים רבים נוספים. כעת, בהמשך ישיר לכך, אנו ממשיכים ומרחיבים את הפעילות בדרום ובצפון לשנים הקרובות, שכן הצרכים נותרו עצומים והמענים הקיימים עדיין מוגבלים. אם לא ננקוט צעדים משמעותיים לשיקום החוסן של ילדינו בטווח הארוך, אנו עלולים למצוא את עצמנו עם דור שיישא עימו משברים נפשיים וחברתיים לאורך שנים.

החוסן שלהם הוא החוסן שלנו


חוסן הוא היכולת של היחיד או הקהילה להסתגל ולהגיב בגמישות למצבי חיים שונים בשגרה ובחירום, כדי לשוב לרמת תפקוד קודמת או משופרת בעקבות משבר או הפרעה. חוסנם של ילדי ישראל חשוב עבור כל אחד ואחת מהם בהיבט האישי, אך הוא משפיע על כל מעגלי החיים – הורים אינם יכולים לחזור לשגרת חיים ועבודה מלאה כאשר ילדיהם מתמודדים עם טראומה, חרדה או קשיי הסתגלות; קהילה שילדיה סובלים אינה יכולה להתאושש ולהתפתח. החוסן האישי של הילדים יוצר אפקט דומינו חיובי, המשפיע על כל מעגלי החיים – הפרט, המשפחה, הקהילה והחברה כולה.

פיתוח חוסן בקרב ילדים ונוער הוא אבן יסוד מרכזית באתגרי השיקום בצפון ובדרום. יתרה מכך, השקעה בחוסן הילדים היא השקעה ארוכת טווח בעתידה של החברה כולה. ילדים ונוער בעלי חוסן נפשי יהפכו למבוגרים יציבים, משכילים ויצרנים, שיוכלו להוביל את שיקום האזור והתפתחותו בעתיד. זוהי השקעה שתייצר השפעה בכל הרבדים – חינוכיים, חברתיים, כלכליים וביטחוניים.

ורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט – לפתיעם ברשג – ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט סחטיר בלובק.

מה אפשר וצריך לעשות?

הקמת אקוסיסטם מתואם ומותאם:

החוסן של ילדים ונוער אינו משימה של מערכת בודדת כזו או אחרת, כגון מערכת החינוך, הרווחה או הבריאות, ולא יקבל מענה אך ורק בעזרת הוספת משאבים, שהם חשובים כשלעצמם. החוסן מושפע מכל מעגלי חייהם של הילדים: הבית והמשפחה, בתי הספר, המסגרות הבלתי פורמליות, הקהילה, תנועות הנוער, ואפילו המרחבים הציבוריים שבהם הם מבלים.

אנו מובילים מהלך משותף ומתואם בין כל הגופים הרלוונטיים: ארגוני החברה האזרחית, משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, המגזר העסקי והאקדמיה. המשמעות היא שכל הגורמים המעורבים יישבו יחד כדי לייצר רציונל אחיד שיאפשר רצף במתן שירותים, תיאום במידע והמשכיות בתמיכה הנפשית והחינוכית לילדים ובני נוער. למודל הפעולה הזה קוראים קולקטיב אימפקט. אנחנו בשיתופים פועלים במודל זה ומובילים בהצלחה במשך למעלה מעשור מהלכים להתמודדות עם סוגיות חברתיות מורכבות, כגון אלימות בזוגיות, קידום החינוך המדעי-טכנולוגי, בדידות בגיל הזִקנה, צמצום הידבקות בזיהומים בבתי חולים ועוד.

החוסן של ילדים ונוער אינו משימה של מערכת בודדת כמו מערכת החינוך, הרווחה או הבריאות, ולא יקבל מענה רק בהוספת משאבים, שהם חשובים כשלעצמם. החוסן מושפע מכל מעגלי חייהם של הילדים

רונן גלשטיין

קבלת החלטות מבוססות נתונים:

כיום קיימים מדדים מגוונים בתחומי החוסן, אולם אין מדד ו"דשבורד" לאומי שיאפשר תהליכי מדידה והערכה רציפה של החוסן הנפשי והחברתי של ילדים ונוער, ויסייע בהבנת תמונת המצב ותעדוף כלי התערבות ומשאבים. מדד לאומי שכזה, שיפותח בשיתוף משרדי הממשלה האקדמיה וארגוני חברה אזרחית נוספים, יוכל להעניק תמונת מצב אמינה בשגרה ובחירום, ולאפשר לכל אחד מהגורמים להבין כיצד הוא יכול לתרום לחיזוק החוסן של הדור הצעיר.

שימוש בטכנולוגיה וחדשנות:

חדשנות וטכנולוגיה הן מרכיב הכרחי בהתמודדות עם אתגרי החוסן בשנים הקרובות. דוגמה אחת לכך היא אפליקציה המפותחת בימים אלו במרכז הרפואי שיבא תל השומר בתמיכה של הממשלה, ארגונים עסקיים וחברתיים ושיתופים, אשר מציעה יכולת מבוססת AI לביצוע אינטייק בהיקף רחב למבקשים טיפול נפשי. התוצאות ישמשו לקביעת סדרי עדיפויות, המלצות למגוון חלופות התערבת וחיסכון זמן יקר של מטפלים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים. השקעה בחדשנות בתחום החוסן והנפש תוביל לפיתוח כלים נוספים שישפרו את היכולת לתת מענה לאתגרים שיבואו.

זיהוי אזורי עיוורון והתבוננות הוליסטית:

חשבו לרגע על התפקיד הקריטי של ההורים בשיקום החוסן המשפחתי. קיימים מספר משרדי ממשלה העוסקים בנושא ההורות מזוויות שונות, אולם התמיכה בהורים בתקופה מורכבת זאת מחייבת מענה רחב והוליסטי. שיתופים ומשרד החינוך יפעלו בתקופה הקרובה להקמה והפעלה של מרכזי הורות אזוריים בשיתוף הרשויות, ארגונים נוספים וגורמי מקצוע במטרה לתת מענה מגוון, גמיש והוליסטי לאתגר זה. בנוסף נפעל להקמת מרחבי חוסן בכל בתי הספר ביישובים המפונים, ונבחן את המענים הנדרשים לאתגרים בנושא גיל הינקות ואת האופן שבו נוכל לקדם שיפור מערכתי ומתמשך בתחום.

תיאום בין הרשות המקומית לממשלה:תיאום בין הרשות המקומית לממשלה:

לרשויות המקומיות יש תפקיד מרכזי בהובלת המהלך הזה. כל פתרון שלא יתבסס על היכולת שלהן להוביל את תהליכים לטווח הארוך עלול לגרום יותר נזק מתועלת, שכן המערכות המקומיות הן אלו שממשיכות לפעול גם לאחר שגלי ההתגייסות הראשוניים של ארגונים שונים דועכים. עלינו לוודא שמאמצי הממשלה, הגופים הפילנתרופיים, היוזמות החברתיות והמהלכים המשותפים אינם הופכים לפתרון זמני שמייצר תלות – אלא לחלק מאסטרטגיה רחבה שמחזקת את הרשויות המקומיות ומייצרת שינוי מערכתי, ארוך טווח ובר-קיימא בהובלתן.

למאמר באתר "זמן ישראל" לחצו כאן

יום המשפחה הרב-דורית: על חשיבות האזרחים הוותיקים לחוסן המשפחתי

הסבים והסבתות שלנו התגלו בימי המלחמה הזאת כעוגן של יציבות ותמיכה בזמנים מאתגרים

הורים יקרים, בימים האחרונים בטח הגיעה גם אליכם בקבוצת הווטסאפ של הגן הבקשה המסורתית מהגננת ליום המשפחה: אנא שלחו עם הילד.ה תמונה משפחתית. בשנים האחרונות כבר למדנו להבין שהתמונה המשפחתית היא לא רק אמא-אבא-ילד, אלא יש לה מגוון של צורות ומבנים. אבל השנה, יותר מתמיד, תעשו מקום בפריים גם לסבא וסבתא.

בימים של אבדן, אבל וניתוק מהבית והקהילה, האזרחים הוותיקים שלנו התגלו השנה כעוגן של חוסן ויציבות. לכולנו זכורות התמונות של הסבתות מניר עוז, חוזרות זקופות וגאות משבי החמאס. אבל לא רק הן. מחקר שפרסם בנובמבר האחרון מכון ברוקדייל בחן את השפעת מלחמת "חרבות הברזל" על בני 60+, ומצא שלמרות הקשיים, הניתוק מהסביבה המוכרת ותחושות האבל והאבדן, 48% מהוותיקים הפגינו רמת חוסן גבוהה במהלך המלחמה. 84% אף ציינו שהם חשים ביטחון באזור מגוריהם. יתרה מזאת, לאורך המלחמה חיפשו האזרחים הוותיקים לעשייה משמעותית ולתרומה לחברה – המחקר מצא כי יותר מ-20% מבני 60+ התנדבו במסגרת כלשהי, וכמחציתם אף הגדילו את היקף ההתנדבות מאז המלחמה.

סבא וסבתא הם כבר לא "בייביסיטר" זמני להורים עסוקים, אלא משתלבים בחיי היומיום של הנכדים. הם מלמדים אותם מיומנויות שנשכחו בעידן הדיגיטלי ובו זמנית, לומדים מהצעירים על טכנולוגיות חדשות, טרנדים תרבותיים ואפילו שימוש באפליקציות מתקדמות. הם שותפים פעילים בחינוך, בגידול וביצירת חוויות משמעותיות עם הדור הצעיר.

מחקרים הראו כי לעשייה שמייצרת תחושת ערך ומשמעות בגיל השלישי יש השפעה מכרעת על הבריאות הפיזית והנפשית. בתקופת המלחמה, אחד האתגרים שניצבו בפני האזרחים הוותיקים – גם אלו שפונו מבתיהם וגם מי ששב הביתה – הוא דווקא מציאת המסגרות הללו שבהן יוכלו להרגיש תורמים וחיוניים. ארגוני חברה אזרחית, רשויות מקומיות ויוזמות נוספות שזיהו את הצורך הזה פעלו להנגשת המידע, כך למשל יוזמת 'ישוֹתַנו' שמוביל ארגון שיתופים הקימה מאגר מקוון של מענים והזדמנויות לגל השלישי שמרכז מגוון אפשרויות לעשייה, התנדבות ופנאי משמעותי לאוכלוסיית הוותיקים ביישובי הדרום וחבל אשכול.

סבא וסבתא הם כבר לא "בייביסיטר" זמני להורים עסוקים, אלא משתלבים בחיי היומיום של הנכדים. הם מלמדים אותם מיומנויות שנשכחו בעידן הדיגיטלי ובו זמנית, לומדים מהצעירים על טכנולוגיות חדשות, טרנדים תרבותיים ואפילו שימוש באפליקציות מתקדמות. הם שותפים פעילים בחינוך, בגידול וביצירת חוויות משמעותיות עם הדור הצעיר.

ממשיכים ללמוד ולהתפתח

גם בתוך התא המשפחתי, הסבים של היום הם לא מה שהיה פעם. הם עצמאים יותר, מחוברים לרשתות החברתיות, מטיילים בעולם, עוסקים בפעילויות ספורטיביות, וממשיכים ללמוד ולהתפתח. הם מביאים איתם ניסיון חיים עצום, פרספקטיבה רחבה וחוכמת הדורות, שיכולים לשמש מצפן עבור הנכדים בעולם המשתנה במהירות. לא מדובר רק בהיסטוריה משפחתית, אלא במתן כלים להתמודדות עם אתגרי החיים, בהקניית ערכים וביצירת חיבור רגשי עמוק.

 

כנס ותיקים2
כנס ותיקים

מחקרים מראים כי קיום קשר הדוק עם סבא וסבתא מחזק את תחושת הביטחון של ילדים, תורם להתפתחות הרגשית שלהם, ואף מאריך את חייהם של הסבים עצמם. החיבור הבין-דורי מעניק לשני הצדדים משמעות עמוקה יותר, תחושת שייכות וקשר חוצה גילאים, ומאפשר יצירת זיכרונות יקרים מפז.

ביום המשפחה הזה, חשוב שנכיר בתרומתם המשמעותית של הסבים והסבתות, לא רק כעוגן רגשי מהעבר, אלא כשותפים פעילים בהווה ובעתיד של המשפחה. עלינו להוקיר אותם, להעניק להם מקום מרכזי, וליצור מרחב בו הם יכולים להמשיך להשפיע, ללמד ולחוות יחד איתנו.

מיכל ענבל-יעקבסון היא גרונטולוגית, מנהלת יוזמת 'ישוֹתַנו' לקידום חיים מלאי משמעות בזיקנה, בהובלת ארגון שיתופים

>> לטור הדעה באתר כלכליסט

ממשתתפים לשותפים – על חשיבותם של מומחים מניסיון במהלך לחיזוק האזרחים הוותיקים בדרום

המציאות הקשה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר הובילה אותנו להסתכלות מחודשת על האופן שבו אנו יוצרים מענים חברתיים. המציאות הזו השפיעה על קבוצות אוכלוסייה שונות, ובמיוחד על אזרחים ותיקים, שרבים מהם הופרדו מביתם ומקהילותיהם, וחוו אבדן ומצוקה. אז איך מייצרים מענים מותאמים, שעונים באמת על הצרכים של האוכלוסייה החשובה הזאת? שואלים את מי שזה נוגע אליו.

מה זה מומחים מניסיון, ולמה זה כל כך חשוב?


מומחים מניסיון (Experts by Experience) הם האנשים שנמצאים בלב הסוגיה – מי שחוו אותה על בשרם. במקרה הזה, מדובר בזקנים וזקנות שמתמודדים יום-יום עם אתגרי הזקנה, לצד ההזדמנויות שבה. הידע שלהם, הנקודות שהם מעלים, והתובנות שלהם, הם המפתח לבניית מענים שממש עובדים בשטח.

יוזמת 'ישותנו', שפועלת בארגון 'שיתופים' לקידום איכות חיים בזקנה, החליטה למקד את פעילותה בנגב המערבי – אזור שבו יש צורך דחוף בחיזוק תחושת הערך והמשמעות, במיוחד בתקופה הנוכחית. העיקרון המוביל –  זקנים הם לא רק מי שמקבלים שירותים – הם שותפים פעילים, מובילים, ובעלי יכולת לתרום לחברה.

כנס שכולו שיתוף פעולה


בכנס מיוחד שאורגן בשותפות עם Muni100 ואשכול נגב מערבי, השתתפו 160 נציגים, בהם בעלי תפקידים, אנשי מקצוע, ותושבי קהילות האזור. מתוך המשתתפים, 45% היו אזרחים ותיקים בעצמם, חלקם מתנדבים, יזמים, או מנהיגים בתוכניות ככמו Up 60+ ויוזמות נוספות.

הייחודיות בכנס הייתה ברורה: הזקנים לא הגיעו רק להקשיב. הם חלקו מניסיונם, הציגו פרויקטים, וסיפרו כיצד הם עצמם פועלים למען קידום בריאות, אוריינות דיגיטלית, והתנדבות במסגרות כמו "ידיד לחינוך" ו"באים לטוב".

התרומה הייחודית של מומחים מניסיון


התרומה המרכזית שלהם היא בהשמעת הקול שאומר: "שום דבר עלינו – בלעדינו". אי אפשר ליצור מענים משמעותיים בלי להקשיב למי שמושפע מהם ישירות. הניסיון שלהם מספק זווית ראייה שלא ניתנת להשגה בשום דרך אחרת.

מעבר לכך, ההשתתפות שלהם לא רק העשירה את התוכן המקצועי – היא העצימה את הקהילה כולה. זקנים וזקנות שמרגישים שיש להם קול אמיתי ושהם חלק מהפתרון, מצליחים לשמש השראה לאחרים ולחזק את תחושת המשמעות שלהם עצמם.

אז מה למדנו?


כשאנחנו באמת מקשיבים, אנחנו לא רק יוצרים מענים טובים יותר – אנחנו משנים את כללי המשחק. זקנים וזקנות כמומחים מניסיון הם לא רק מקור מידע – הם שותפים אמיתיים בדרך ליצירת חברה חזקה ומשמעותית יותר.

כי בסופו של דבר, הידע שלהם הוא לא רק יקר ערך – הוא הבסיס לעשייה נכונה, רלוונטית, ואפקטיבית.

עוד על שילוב מומחים מנסיון בקוקלטיב אימפקט במאמר הזה

איך להעריך שינוי חברתי בסביבה מורכבת? התנסות במתודה של 'קציר תוצאות'

העולם שלנו הולך ונהיה יותר ויותר מורכב. השינויים התכופים, הקושי לקשר באופן ישיר בין גורם לתוצאה, האתגר לתכנן רחוק תכנית שתישאר רלוונטית והצורך ליישם אדפטיביות וגמישות אל מול המציאות המשתנה הם אתגרים שכולנו מתמודדים איתם. במציאות כזו, חלק מהכלים ששירתו אותנו היטב בעבר לתכנון והערכה כבר לא תמיד מספיקים כדי ללכוד את כל התמונה.

מתודת 'קציר תוצאות' ('Outcome Harvesting'), המהווה חלק מגישת ה"הערכה המתפתחת", פותחה בדיוק עבור סביבות מורכבות וכאוטיות שבהן לא ניתן לחזות מראש את כל השפעות התערבות מסוימת והתוצאות אינן תמיד גלויות למוביליה. במקום להתחיל בשאלה 'מה הצלחנו להשיג ביחס לתוצאות שנקבעו מראש' (כנהוג בגישות הערכה מסורתיות) 'קציר תוצאות' מתחילה ב"קצירת" עדויות לשינויים משמעותיים שהתרחשו ("תוצאות").

לאחר מכן, מתבצע ניתוח לאחור, כדי להבין עד כמה וכיצד ההתערבות תרמה לשינויים אלה. בדרך זו אנו יכולים ללכוד גם תוצאות לא צפויות או כאלה שלא חשבנו עליהן מראש. 'קציר תוצאות' היא מתודה איכותנית במהותה, כשהתוצאות נאספות, מאורגנות ומפורשות במטרה לזהות דפוסים בולטים ולהפיק תובנות מהותיות.

סרטון מסכם למחקר ההערכה של יוזמת 'קווים אדומים'

'קציר תוצאות' בשדה האלימות בזוגיות


לאחרונה יישמנו בשיתופים את המתודה במחקר הערכה של יוזמת 'קווים אדומים' לאחר שלוש שנות פעילות. 'קווים אדומים' היא שותפות של מעל ל-100 ארגונים – ציבוריים, חברתיים ועסקיים, הפועלת למניעת אלימות בזוגיות במודל פעולה של קולקטיב אימפקט. מטרות ההערכה היו ללמוד לראשונה באופן מקיף על האפקטיביות של פעולות ארגון השדרה וללכוד תוצאות ראשוניות שהתרחשו בשדה. בשאלון ההערכה, עליו השיבו 93 מחברי היוזמה (מתוך 200 שקיבלו אותו!), שאלנו אלו שינויים משמעותיים התרחשו בשדה האלימות בזוגיות בשנתיים האחרונות ובאיזו מידה תרמה היוזמה להיווצרותם.

מה למדנו מניתוח התשובות ל'קציר התוצאות'? 75% מהמשיבים זיהו שינויים כגון: עלייה במודעות לנושא האלימות בזוגיות, הטמעה של ההגדרה המשותפת שפותחה ביוזמה, הרחבה של שיתופי הפעולה בשדה ויישום של פרקטיקות פעולה חדשות. 92% מהם ראו תרומה של 'קווים אדומים' לשינוי ורובם המכריע טענו שהתרומה משמעותית. השפעות אלו הן אבני דרך מהותיות להצלחת היוזמה ולקידום השינוי המיוחל באוכלוסייה – צמצום האלימות בזוגיות. ההערכה כללה מרכיבים נוספים, לצד "קציר תוצאות", שיחד יצרו תמונה רחבה על השפעות שותפות 'קווים אדומים' בשנים האחרונות. הממצאים נדונו בוועדת ההיגוי של היוזמה וישמשו כבסיס לתכנון המשך הפעילות.

ובסוף חשוב לזכור שאין הערכה טובה בלי מעריכה מעולה! תודה לז'ניה גורבצביץ' שסייעה לנו בביצוע המחקר! תוכלו להעמיק במחקר בדוח ההערכה המלא וגם לצפות בעיקרי הדברים בסרטון הקצרצר שלעיל.

ליאת בן משה ליבנה היא מנהלת מחקר, הערכה ומדידה ב'שיתופים'

אז מה זה בכלל "קולקטיב אימפקט"?

ד"ר מיכל רום, מנהלת המו"פ של שיתופים מתארחת בפודקאסט "זמן קהילה"

ד"ר מיכל רום, מנהלת מחקר ופיתוח ידע בשיתופים, מתארחת בפודקאסט "זמן קהילה" ומספרת על הנסיון שנצבר בארגון בפיתוח ויישום של מודל קולקטיב אימפקט לפתרון בעיות חברתיות מורכבות.

שיתופים משמש כארגון השדרה של שלוש יוזמות קולקטיב אימפקט: יוזמת TOP15 לקידום המצוינות בחינוך המדעי-טכנולוגי, יוזמת "קווים אדומים" למניעת אלימות בזוגיות, ויוזמה נוספת בנושא איכות חיים ובדידות בזיקנה.

איך לעשות שיתוף ציבור מוצלח?

מהו תהליך שיתוף, מתי להשתמש בו ואיך עושים את זה נכון?

פורסם לראשונה בבלוג SHIFT של שתיל, מרץ 2022

אם הוזמנת לאחרונה להשתתף במפגש היוועצות, שקלת לערוך תהליך שיתוף בכדי לשמוע איך הדברים נראים מנקודת המבט של כל העובדות והעובדים בשטח, או הרהרת באפשרות לצאת עם שיתוף מקוון שמיועד לאוכלוסיית המתנדבים והמתנדבות של הארגון – הטור הזה מיועד בדיוק בשבילך. כי למרות שנראה כיום שתהליכי שיתוף ציבור מתקיימים תחת כל עץ רענן, ובנוגע לכל החלטה, קטנה כגדולה; בפועל, מדובר בתהליכים שמחייבים עבודה מקצועית, זמן תכנון משמעותי, פיתוח וחשיבה. נכון, אפשר לעשות תהליך שיתוף גם בלי כל אלו, אבל רוב הסיכויים שהוא יצא פחות מועיל ואפקטיבי, ולפעמים הוא אפילו יכול להזיק.

כדי להימנע ממצבים כאלו, כדאי להכיר את ארגז הכלים לתהליכי שיתוף שיצא לאחרונה מבית שיתופים. הארגז פתוח לכל, זמין ונגיש במרחק הקלקה אחת, והוא מציע 14 כלים יישומיים שנכתבו כדי לסייע לכל מי שרוצה לתכנן תהליך שיתוף מקצועי ואפקטיבי – שלב אחר שלב. כל כלי ניתן להתאמה לפי מטרת השיתוף, אופיו וקהלי היעד של התהליך. וראו כאן בהמשך, תיאור קצר של הכלים ומה אפשר לעשות איתם.

אבל קודם: מה זה בעצם תהליך שיתוף?

תהליך שיתוף הוא דרך לשלב את קולם של קהלים שונים ואוכלוסיות מגוונות בתהליכי קבלת החלטות של ארגונים וקהילות. לרוב הם משולבים בתהליכים רחבים של עיצוב מדיניות, גיבוש אסטרטגיה, חלוקת משאבים וכדומה, וכוללים הפעלה של כלי שיתוף פיזיים או מקוונים כגון קבוצות היוועצות, ראיונות, שאלונים, שולחנות עגולים, זירות שיח מקוונות, ועוד מגון רחב של שיטות וכלים.

באמצעות כלי השיתוף ניתן לאסוף מידע מקהלים שונים שיש להם עניין בנושא המדובר – בין אם הם אלו שמושפעים ממנו או אלו שמשפיעים עליו, או גם וגם. המידע שנאסף יכול ללמד על נקודות המבט השונות שמחזיקים/ות בעלות ובעלי העניין השונים, ולסייע ביצירת ידע חדש. בעזרתו ניתן לבנות מודלים חדשניים ותכניות עבודה, לפתח תשתיות בין ארגוניות ולייצר החלטות טובות יותר.

למה דווקא עכשיו?

יש הרבה סיבות לכך שכיום יותר ויותר אנשים, ארגונים, ממשלות, רשויות וקהילות מדברים על תהליכי שיתוף וגם עושים כאלה בישראל. אחת מהן מרכזית במיוחד היא החלטת ממשלה (3190) שהתקבלה בשנת 2008, כחלק מהפקת הלקחים ממלחמת לבנון, בה מילאו ארגונים חברתיים וחברות עסקיות תפקיד מרכזי במתן מענה לעורף ולאוכלוסייה האזרחית בישראל. אירוע זה המחיש עד כמה זקוקה הממשלה לשיתוף פעולה עם המגזר החברתי והמגזר העסקי כדי לבצע את תפקידיה. בדיוק לשם כך הוקם כבר באותה שנה השולחן העגול במשרד ראש הממשלה. לאחריו החלו להיערך בישראל תהליכים נוספים של שיח בין מגזרי במשרדי ממשלה שונים, ברשויות ממשלתיות, ובשלטון המקומי.

מניסיוננו, לא כל נושא מתאים ורלוונטי לתהליכי שיתוף, ואם הנושא אינו מתאים עלולים להיווצר תסכול, בזבוז משאבים, וקבלת החלטות שגויות"

שיתופים

ארגון שיתופים נבחר באותם הימים להיות הגורם המפעיל של השולחן העגול במשרד רוה"מ, ולאחר מכן גם במשרדי ממשלה אחרים. מפה לשם, עד שנת 2021 ליווינו מעל ל-70 תהליכי שיתוף במשרדי ממשלה, במגוון רחב של נושאים וסוגיות כגון: היערכות לחוסן במצבי חירום, בניית תכנית לצעירים בסיכון בתעסוקה, הקמת מאגר תכניות חינוכיות במשרד החינוך, קידום בריאות במרחב העירוני, שילוב קול הציבור בתהליכי ביקורת המדינה ועוד. בכל אלו התקיימו תהליכי שיתוף פיזיים ו/או מקוונים, אותם הייתה לנו הזכות לפתח, לתכנן, ולהוציא אל הפועל, יחד עם הצוותים האמונים על כך במשרדי הממשלה השונים. ארגז הכלים לתהליכי שיתוף מרכז ומזקק את הידע הרב והניסיון הייחודי שנצבר בשיתופים במהלך השנים הללו, ובכך טמון ייחודו.

הידע, הכלים והמיומנויות שפיתחנו במהלך השנים ממשיכים לסייע לנו גם כיום, במהלך עבודתנו כארגון שדרה של יוזמות הפועלות בגישת קולקטיב אימפקט – גישה שמקדמת שיח בין מגזרי ומהלכים משותפים במטרה לפתור בעיות חברתיות מורכבות.

אז מה יש בארגז הכלים לתהליכי שיתוף?

ארגז הכלים מכיל שני חלקים עיקריים: בראשון יש 14 כלים יישומיים שנאספו ונארזו יחדיו במטרה לאפשר לכל אחד ואחת לבצע תהליכי שיתוף בצורה מקצועית ומיטבית. כל הכלים ארוזים במסגרת קונספטואלית המהווה תשתית לכל תהליך שיתוף באשר הוא, כלומר לא רק כזה שמכנסת ומפעילה הממשלה. הכלים ניתנים לשינוי והתאמה לפי קהלי היעד, המטרות והיעדים שיוגדרו על ידי מובילי התהליך, בין אם זהו ארגון חברתי, קרן פילנתרופית, מובילי קהילה, רשות מקומית, עסק חברתי או כל מי שרוצה.

בחלק השני של הארגז יש תיאורים תמציתיים על כל אחד מהתהליכים שליווינו במשרדי הממשלה, מטרותיהם, אבני הדרך המרכזיות והתוצרים שגובשו בעקבותיהם (כולל קישורים לפירוט והרחבה על כל תהליך באתר שיתופים). הסיבה לכך היא שניתן ללמוד הרבה גם מהדוגמאות הללו. לכן כדאי ומומלץ להעיף גם עליהם מבט, במסגרת תכנון תהליך השיתוף שלך. במיוחד כדאי לבדוק אם יש תהליכים שנעשו עם קהל היעד שמעניין אותך, בנושא קרוב לנושא שלך.

כיצד מומלץ להשתמש בארגז הכלים?

הכלים בארגז מאורגנים לפי ארבעה שלבים שמאפיינים כל תהליך שיתוף. כל כלי מוצג בקובץ PDF שניתן להורדה, עם קישורים והפניות רלוונטיות. ניתן להיכנס לכל כלי ולכל שלב בלי תלות בשלבים הקודמים או בכלים האחרים, מה שהופך את השימוש בארגז הכלים לידידותי ונוח במיוחד.

שלב ראשון בתהליך שיתוף ציבור – קבלת החלטה
האם נכון ומתאים לצאת לתהליך שיתוף? מניסיוננו, לא כל נושא מתאים ורלוונטי לתהליכי שיתוף, ואם הנושא אינו מתאים עלולים להיווצר תסכול, בזבוז משאבים, וקבלת החלטות שגויות.

שני כלים מופיעים כאן:
>> אחד נקרא האם שיתוף ציבור? והוא מניח עקרונות, קריטריונים ותנאי סף שחשוב לוודא שמתקיימים לפני היציאה לדרך.
>> השני מציע מפתחות להצלחה שהם מספר כללי זהב ומתודולוגיות מנצחות שגיבשנו, כדי להתחיל את תהליך השיתוף ברגל ימין.

שלב שני בתהליך שיתוף ציבור – תכנון
זהו השלב המרכזי בהוצאה לפועל של תהליך שיתוף, ולעיתים קרובות הוא אורך הרבה יותר זמן מתהליך השיתוף עצמו. תכנון נכון, מדויק ומפורט יסייע להצלחה של התהליך ולהשגת יעדיו ולכן חשוב מאד להקפיד על כל חלקיו.

לשם כך ניתן ורצוי להיעזר בכלים שנמצאים תחת שלב זה, ביניהם:
>> כלי לאפיון התהליך, הכולל הגדרת מטרות וקהלי יעד, בחירת כלי השיתוף, גיבוש תכנית עבודה ולוחות זמנים זיהוי אתגרים ומורכבויות
>> כלי למיפוי בעלי עניין ומפתח ייצוגים, כזה שלוקח בחשבון את כלל המורכבויות והאינטרסים של השחקנים השונים.
ועוד שני כלים שמיועדים לסייע בתהליכי שיתוף מקוון שתופסים כיום יותר ויותר מקום, בפרט בעידן פוסט קורונה, אם כי לא רק בגללה: 10 עקרונות לשיתוף מקוון, וכלי לתכנון שאלון מקוון.

שלב שלישי בתהליך שיתוף ציבור – ביצוע
השלב שבו מתקיים המפגש עצמו לרוב באמצעות היוועצות פיזית או מקוונת, ראיונות, קבוצות מיקוד או שאלונים.

חמישה כלים נוספים מופיעים תחת שלב זה בארגז הכלים:
>> 10 עקרונות למפגש היוועצות מוצלח – משלב ההכנה ועד לשלב כתיבת הסיכום ועיבוד התובנות.
>> טיפים להנחיית דיון אפקטיבי במפגש היוועצות – כלומר דיון שמאפשר לכל המשתתפים לבוא לידי ביטוי ומביא לחילוץ ידע משמעותי שמקדם את מטרות המפגש.
>> מתווה למפגש היוועצות המציע תבנית מארגנת לתכנון נכון של המפגש, במטרה לוודא ששאלות העומק יקבלו מענה.
שני כלים נוספים על שיתוף מקוון –
>> אחד מציע צלילת עומק לנושא וסקירה על הפלטפורמות הקיימות ועקרונות הפעולה.
>> השני מציע כללי אצבע לעיצוב מוצלח של מפגש מקוון, שהוא שונה מהותית ממפגש פיזי ומחייב התמודדות עם אתגרים שונים.

שלב רביעי בתהליכי שיתוף ציבור – סיכום
שלב זה חשוב במיוחד משום שאופן סגירת התהליך משפיע על המידה שבה נעשה שימוש בידע שנאסף במהלכו, ויש לו תרומה גדולה לביסוס האמון בין הגורם המכנס את התהליך לבין המשתתפים/ות. תחת שלב זה ניתן למצוא בארגז שני כלים:
>> כלי לסיכום מפגש היוועצות המציע מסגרת נוחה לארגון ותיעוד הידע שנאסף במפגש
>> כלי לסגירת התהליך המפרט לגבי תיווך סיום התהליך למשתתפים/ות, כתיבת מסמך הסיכום, גיבוש התוצר המסכם, הנגשתו והפצתו.

לסיכום, חשוב לומר כי תהליכי שיתוף רלוונטיים כיום לכל מי שפועל/ת בזירה הציבורית והחברתית, ומעוניין/ת לקדם/ת תהליכים של שינוי חברתי. הם בוודאי לא נחלתם הבלעדית של הממשלה אלא נחוצים לכל מי שנדרש/ת לקבל החלטות המערבות מגוון בעלי/ות עניין, שמחזיקים/ות בנקודות מבט שונות, בין אם אלו יחידות מטה לעומת יחידות שטח בתוך ארגון, ובין אם אלו מי שעוסקים באותה סוגיה מכיוונים שונים למשל מהמגזר הציבורי, העסקי, הפילנתרופיה, נציגי/ות ארגונים חברתיים ו/או פעילים/ות חברתיים/ות.

כל אחד ואחת מאלו מגיעים עם תפיסות עולם אחרות, ידע שונה, אינטרסים ומטרות שונות ונקודת מבט אחרת. חשוב לזכור כי הבנת נקודות המבט השונות של כל אחד ואחת מהשותפים/ות לתהליך היא קריטית לטובת הצלחתו של כל תהליך שיתוף, כמו גם לשם גיבוש פתרונות מתואמים ורלבנטיים יותר. משום כך, מומלץ לעיין גם בסקירת הידע שלנו בנושא פעולה משותפת רב מגזרית שמשלימה במידה רבה את הידע היישומי שמציע ארגז הכלים. אבל זה כבר עניין לפוסט אחר. נשמור אותו לפעם הבאה.