מו"פ חברתי

באופן כללי, למושג מו"פ חברתי יש הגדרות שונות בספרות, ושחקנים שונים בשטח מבינים אותו ומיישמים אותו באופנים שונים. מו"פ חברתי אינו זהה במלואו למו"פ הקלאסי של התעשייה או האקדמיה. כך למשל, בשונה מהמו"פ התעשייתי, המו"פ החברתי לא נועד להשיא רווח כספי, ובשונה מהמו"פ האקדמי המסורתי, תוצריו נדרשים להיות יישומיים ככל הניתן.

המושג מו"פ (R&D) ) מתייחס לשילוב של מחקר ופיתוח (Research and Development), ומוגדר לרוב כ"פעילות שיטתית ומדעית המיועדת ליצור ידע מדעי או טכנולוגי חדש ו/או לפתח יישום חדש של ידע זה" (וויקיפדיה). המושג "מו"פ" משמש כיום כשם קוד לתהליכים שבמהותם מחברים בין ידע תיאורטי ותהליכי חשיבה ותכנון (Think) לבין עשייה בשטח (Do) כאשר תכלית המו"פ היא פתרון בעיות, הן ביחס לתהליך העבודה והן ביחס לתוצר.

בתוך כך, מרכיב המחקר כרוך בהתבוננות ובאיסוף ידע ונתונים, תוך יצירת הבנות חדשות לגביהם. מרכיב הפיתוח כרוך בהפיכת ההבנות שנוצרו במחקר, לכדי מתודולוגיה סדורה, שתהפוך לידע חדש.

תהליך מו"פ חברתי הוא תהליך מעגלי של למידה, עיבוד ויישום. תוצריו המגוונים יכללו מודלים חדשים של פעולה, תיאוריות שינוי, שיטות עבודה, שירותים ותהליכי התערבות.

מו"פ הופך להיות חברתי כאשר מתקיימים אחד או יותר מהתנאים הבאים:

-כאשר המחקר והיישום שלו מתבצעים בתחומים חברתיים מובהקים והם נועדו לפתור בעיות חברתיות כגון חינוך, פערים סוציו-אקונומיים, יחסים בין תרבותיים, סביבה וכו'.

-כאשר הגוף החוקר הינו ארגון/ים חברתיים: ארגוני חברה אזרחית שכוללים בפעילותם מחקר יישומי, גופים נותני שירות וייעוץ למגזר הראשון שמפתחים ידע, תוכן ומתודולוגיות באוריינטציה חברתית (לדוגמא: מתודולוגיות של שיתוף ציבור).

-כאשר תהליך המו"פ מערב קבוצות חברתיות או מיועד להשפיע עליהן – למשל, כשידע של קבוצה חברתית מסוימת נאסף מהם ומשמש תשתית לפיתוח, או שחברי הקבוצה הם אלה שייהנו מפירות המו"פ (תוכניות טובות יותר לתעסוקה, למשל).

המורכבות והייחודיות של המו"פ החברתי נובעת מכך שהוא כולל בתוכו את האתגרים המובנים של העשייה החברתית: שאלות של ייצוג, ערכיות ואחריותיות. אתגרים אלו מצויים בטווח היחסים שבין הארגון כיצרן ומיישם ידע, לבין ה"שטח" – קהילות ואוכלוסיות כמושא המחקר והפעולה.

לכן, מו"פ חברתי מקצועי חייב עיסוק בסוגיות מפתח כבסיס לגיבוש כלי פעולה אפקטיביים, ותשתית לחשיבה ולחדשנות. למשל: התמודדות עם מתחים פנים ארגוניים בין מובילי המו"פ לבין גורמים אחרים בארגון; משמעויות פוליטיות גלויות וסמויות של מו"פ חברתי; ממשקי העבודה של ארגונים חברתיים עם האקדמיה בתהליכי מו"פ חברתי, ועוד.