ארבע מסורות של פילנתרופיה

תקציר המאמר – Four Traditions of Philanthropy

הפילנתרופיה האמריקאית היא רצף של מאמצים לבסס ערכים, לעצב אמונות ולהגדיר התנהגויות שיאפשרו לאנשים לחבור יחד. המשימה הזו הובנה בצורה שונה ע"י משקיעים חברתיים ועל כן התפתחו מסורות פילנתרופיות שונות. כותבות המאמר מצביעות על 4 מסורות פילנתרופיות שונות הנפוצות בארה"ב:

פילנתרופיה כהקלה Philanthropy as Relief: המוטיב הוא מתן דגים במטרה להשביע אדם. מבוסס על חמלה. המטרה היא למזער את הסבל האנושי ולהקל עליו. מסורת זו היא הותיקה מבין המסורת, ולא ניתן לדמיין את עולם הפילנתרופיה בלעדיה. היא בעלת חוזקות רבות – מאפשרת גילויי אהבה, סולידריות וחמלה. ביכולתה להשפיע על תמונת המקרו החברתית בצורה מוגבלת. יש הטוענים שהיא גם לא עושה שימוש מיטבי במשאבים ומשמרת את המצב הקיים בלי לעודד יצירת חלופות שיטיבו בטווח הרחוק עם הנזקקים לסיוע.

פילנתרופיה כשיפור Philanthropy as Improvement: המוטיב הוא מתן חכות. מבוסס על עקרונות של קידמה במטרה לאפשר לבני אנוש למקסם את הפוטנציאל שלהם ע"י מתן כלים. חוזקה של מסורת זו היא בנקודת המוצא שלה המאמינה ביכולת האדם והרצון שלו להתקדם ולהתפתח. המבקרים של מסורת זו טוענים שלא כולם יודעים לעשות שימוש בחכות, או יש להם את המוטוציה הראשונית להפוך מסבילים לפעילים.

פילנתרופיה כשינוי חברתי Philanthropy as Social Reform: מתייחס לנושאים של צדק חברתי ומנסה לפתור בעיות חברתיות ברמת המקרו. זה הזרם הנפוץ ביותר בפילנתרופיה האמריקאית כיום. הוא מבוסס על תפיסת תפקיד הפילנתרופיה כמרכזי בחברה ובעל אחריות לשינוי ארוך טווח ומשמעותי. התפיסה שבבסיס מסורת זו טוענת כי המצב החברתי הוא תלוי נסיבות – ואת אותן נסיבות ניתן לשנות ע"י יצירת תמונת מציאות שונה ופתרונות חדשניים ורלבנטיים. המבקרים טוענים כי לעיתים הקרנות וגורמי המימון לוקחים זאת רחוק מדי. יוצרים חלופה למדינה ולמגזר הציבורי בעצם הגדרת תפקידים וחלוקה מחודשת של הזירה, כאשר בפועל אין להם אפשרות או רצון להיות שם לאורך זמן ובמשאבים רחבים. השאלה העושה תדיר היא – האם מסורת זו אכן מייצגת את צרכי הציבור או יוצרת בבועה מנותקת ויהירה שמתיימרת לדעת מה טוב עבור החברה?

פילנתרופיה כמחויבות חברתית Philanthropy as Civic Engagement: מבוסס על עקרונות של השתתפות אזרחית במטרה לבנות קהילה. המטרה היא השקעת משאבים על מנת לחזק קשרים ומערכות יחסים בין אזרחים שיביאו להתפתחות קהילות מקומיות רפלקטיביות ועתירות משאבים יותר. המסורת הזו באה לתת מענה לתמונת עולם לפיה למרות השקעות חברתיות הולכות וגדלות, עדין הפערים החברתיים הולכים ומתעצמים. לא רק במימד המשאבים אלא בתפיסה החברתית- ובהעדר תפיסה משותפת לקבוצות השונות של החברה.

לסיכום:

שלוש המסורת הראשונות הינן בעלות תרומה מכרעת לציבור האמריקאי.

שימוש בכל אחת מהן בפני עצמה יש בה חולשות. מסורת ההקלה נוחה לפילנתרופים בתחילת דרכם או כאלו שפעולה יותר פאסיבית מתאימה להם. מסורת השיפור מתאימה למי רוצה לסייע רק לקבוצות מאוד מסוימות בחברה.

מסורת השינוי החברתי מתאימה למשקיעים שרואים עצמם בעלי יכולת להכריע בעבור הקהל שהם רוצים לקדם ולסייע לו. במציאות החדשה שאנו בפתחה- יש לשלב גם את המסורת הרביעית שעוצמתה בשימוש שהיא עושה בחוזקות והידע שכבר קיימים בקהילה. נשוא השינוי המצופה. שילוב המסורת השונות מאפשר לנו לא לכפות תשובות שלנו על המציאות כי אם להיות שותפים בפיתוח דרכים חדשות להתבונן על העולם ולהענות על הצרכים השונים שלו.

להורדת PDF של מאמר זה