תקציר דו"ח – מיפוי של ארגוני החברה האזרחית בישראל

בדצמבר 2013 פורסם דו"ח הסוקר את ארגוני החברה האזרחית בישראל עבור המשלחת לישראל של האיחוד האירופי. להלן מובאים עיקרי הדו"ח בעברית.

החברה האזרחית בישראל נחשבת לאחת מהגדולות בעולם בשל תרומה המשמעותית לתוצר המקומי הגולמי (התמ"ג) של ישראל ובשל המספר הגדול של העובדים המועסקים במגזר זה בישראל. מאחר שארגוני החברה האזרחית מתמקדים במתן שירותים ובהגעה לתוצאות, היא ביססה עצמה כגורם חשוב בכלכלה ובחברה הישראלית עוד לפני קום המדינה. החברה האזרחית בישראל הפכה למשאב מרכזי המסייע לקדם אינטרסים ציבוריים חשובים והיא מציעה פתרונות אלטרנטיביים ואף חדשניים לעתים. למרות כל זאת, המגזר מתמודד כיום עם שינויים מהירים שמקורם במדיניות הממשלתית, בירידה משמעותית במקורות מימון מהציבור הרחב ובדרישות משפטיות משתנות וגוברות, כגון דרישה לשקיפות רבה יותר. כמו כן, המסגרת הרגולטורית גם היא מעוררת סערה בתחום, בעיקר בכל הנוגע לקבלת מימון ממקורות זרים.

מבנה החברה האזרחית בישראל

הארגונים הפועלים במגזר החברה האזרחית בישראל הם ארגונים פעילים ומגוונים מאוד, הפועלים כמעט בכל תחומי החיים – זכויות אדם, העצמה נשית, רווחה ועוד. כמו כן צצים שחקנים חדשים במגזר, כגון יזמים חברתיים וצורות חדשות של אקטיביזם, במיוחד לאחר ההתעוררות החברתית של קיץ 2011, שבמסגרתה התרחשו הפגנות רבות ברחבי הארץ. עם זאת, חשוב לשים לב לעובדה כי הפעילות האזרחית והיקפה אינן מתפזרות באופן שווה על פני החלקים המרכיבים את החברה בישראל. למעשה, ניתן לומר כי החברה האזרחית אינה פזורה באופן שווה על פני מרכז הארץ והפריפריה, וכן בין קבוצות אתניות ודתיות שונות ובין שכבות האוכלוסייה השונות.

מאז שחוק העמותות נכנס לתוקפו בשנת 1981 נרשמו יותר מ-49,900 ארגונים וההערכה היא כי 66 אחוזים מתוכם פעילים. למעלה מ-25 אחוזים מהאיגודים הרשומים תחת חוק זה הם איגודים דתיים, 19 אחוזים הם מוסדות חינוך ומחקר, 17 אחוזים הם מוסדות תרבות ו-15 אחוזים הם ארגוני רווחה. רק אחוז אחד מהארגונים עוסק באיכות הסביבה, אחוז אחד פועל בתחום ההנצחה ואחוז אחד הם ארגונים בינלאומיים. רוב הארגונים הרשומים ממלאים כמה תפקידים ולא רק אחד – ארגונים נותני שירותים, סוכני שינוי ועוד.

הסביבה שבה פועלת החברה האזרחית

בשנים האחרונות נדחק מקומם של ארגוני החברה האזרחית במדינות רבות בשל חקיקה המגבילה את פעילותם, שמטרתה המוצהרת היא הגבלת השקיפות והגדלת אחריות הדיווח של אותם ארגונים, פעילות נגד טרור ושיפור הביטחון הלאומי ועוד. החקיקה גרמה לתוצאות לא רצויות רבות, כגון לחץ פוליטי והתערבות בהתנהלות הפנימית של הארגונים, עצירת קבלת תרומות וכספים ועוד. בחלק מהארצות ארגוני החברה האזרחית נתפסים כמאיימים על הממשלה ופעילותם אינה מובנת כהלכה.

דוחות שהשוו את דרגות החופש של החברה האזרחית בין מדינות שונות בעולם הראו כי גם בישראל המצב דומה. כמו כן, נראה כי החוק מפלה לטובה ארגונים שאינם פוליטיים או ארגונים המעניקים שירותים בלבד על פני ארגוני זכויות אדם ושינוי חברתי הנחשבים בעלי אג'נדה פוליטית. ישנה עמימות בנוגע להגדרה של מה שנחשב כ"מוסד ציבורי" ואילו על מוסדות שכן מוכרים כמוסדות חברה אזרחית מוטלות מספר רב של מגבלות. לאחרונה נעשה ניסיון להעביר שוב חוק האוסר על קבלת תרומות מגורמים זרים המיועדים לארגונים הפעילים מבחינה פוליטית, מה שמחזק עוד יותר את הכוונה של המדינה לקבל שליטה רבה יותר על פעילותם של הארגונים בחברה האזרחית.

פעילות מול מוסדות המדינה

מדיניות הממשלה בכל הנוגע לארגוני החברה האזרחית בישראל מאופיינת בפרדוקס – בעוד ארגוני החברה האזרחית עוסקים בתחומים חשובים של צורכי הציבור וממומנים באופן משמעותי בידי הציבור, אין מדיניות ממשלתית אחידה ומקיפה הנוגעת לפעילותם של ארגוני החברה האזרחית ולפוטנציאל ההשפעה שלהם. עד לשנת 2008 לא הייתה מדיניות כללית הנוגעת ליחסים בין העמותות לבין הממשלה. בפברואר 2008 הציגה ממשלת ישראל את מדיניותה בנושא, והכירה בארגוני החברה האזרחית כשותפים בשירותים החברתיים הניתנים בישראל. כמו כן המדיניות עודדה את הממשלה לקדם יוזמות חברתיות ולשלב עמותות במכרזים ממשלתיים למתן שירותים חברתיים. המדיניות הכירה בחלקם של ארגוני החברה האזרחית ביצירת מדיניות חברתית ובתפקידם כיועצים, למשל, במסגרת שולחנות עגולים שמקיימת הממשלה.

בעוד נחקקו חוקים ותקנות רבים המסדירים את פעילותם של הארגונים והעמותות ומגדירים את היחסים בינם לבן מוסדות הממשלה, נדיר למצוא מסמכים המפרטים כיצד יש ליישם חוקים ותקנות אלה או מסמכים המספקים בסיס סדיר בפועל עבור פעילות הארגונים. לא קיימת בנמצא מסגרת מקיפה וברורה הקובעת את המטרות ואת היקף הפעילות של ארגונים אלה וכן את היחסים בין ארגוני החברה האזרחית לבין מוסדות הממשלה, ולכן גופי ממשלה שונים קובעים מדיניות ונהלים משלהם, בהתאם לתפיסתם של בעלי התפקידים במוסד הממשלתי, שבהם צריכים ארגוני החברה האזרחית לעמוד. גישה זו נהוגה גם ברמת השלטון המקומי, וניכרת חוסר התאמה מתסכלת בין רובד השלטון המקומי לרובד השלטון המרכזי בכל הנוגע לדרישות לגבי התנהלות ארגוני החברה האזרחית.

האזורים המוקצים לדיאלוג ולייעוץ הם עדיין מוגבלים, למרות שניכרת התפתחות בתחום. לאור ההתעוררות החברתית של קיץ 2011 נראה כי נוצרו כמה חלונות הזדמנויות לשיתופי פעולה, כגון מתן שירותים משותפים ברמה המוניציפאלית והארצית ועוד. עם זאת החברה האזרחית עדיין ניצבת בפני אתגרים, הקשורים בעיקר להכלה בחברה של מיעוטים וקבוצות מוחלשות ולמגבלות הניצבות בפני קובעי המדיניות החברתית בחברה הישראלית המגוונת. מעבר לשיתופי הפעולה בין ארגוני החברה האזרחית לבין גופי הממשלה השונים שמטרתם הוצאה לפועל של תוכניות ופעילויות חברתיות שונות, ניכרים גם שיתופי פעולה חד-פעמיים וספציפיים, בדרך כלל בעקבות יוזמות של ארגוני החברה האזרחית עצמם. כמה ארגונים אף דיווחו על הצלחה רבה בקידום יוזמות משלהם להקמת מוסדות מדינה ועל הצלחה בקידום יוזמות של שיתוף פעולה עם הממשלה.

לאתר האינטרנט של משלחת האיחוד האירופי לישראל, לחץ/י כאן

להורדת PDF של מאמר זה